תנ"ך על הפרק - ויקרא ב - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

ויקרא ב

92 / 929
היום

הפרק

פָּרָשַׁת קָרְבַּן מִנְחָה

וְנֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תַקְרִ֞יב קָרְבַּ֤ן מִנְחָה֙ לַֽיהוָ֔ה סֹ֖לֶת יִהְיֶ֣ה קָרְבָּנ֑וֹ וְיָצַ֤ק עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְנָתַ֥ן עָלֶ֖יהָ לְבֹנָֽה׃וֶֽהֱבִיאָ֗הּ אֶל־בְּנֵ֣י אַהֲרֹן֮ הַכֹּהֲנִים֒ וְקָמַ֨ץ מִשָּׁ֜ם מְלֹ֣א קֻמְצ֗וֹ מִסָּלְתָּהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃וְכִ֥י תַקְרִ֛ב קָרְבַּ֥ן מִנְחָ֖ה מַאֲפֵ֣ה תַנּ֑וּר סֹ֣לֶת חַלּ֤וֹת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֥ים בַּשָּֽׁמֶן׃וְאִם־מִנְחָ֥ה עַל־הַֽמַּחֲבַ֖ת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן מַצָּ֥ה תִהְיֶֽה׃פָּת֤וֹת אֹתָהּ֙ פִּתִּ֔ים וְיָצַקְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ שָׁ֑מֶן מִנְחָ֖ה הִֽוא׃וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּעָשֶֽׂה׃וְהֵבֵאתָ֣ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה מֵאֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְהִקְרִיבָהּ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִגִּישָׁ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃כָּל־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תַּקְרִ֙יבוּ֙ לַיהוָ֔ה לֹ֥א תֵעָשֶׂ֖ה חָמֵ֑ץ כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃קָרְבַּ֥ן רֵאשִׁ֛ית תַּקְרִ֥יבוּ אֹתָ֖ם לַיהוָ֑ה וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֥חַ לֹא־יַעֲל֖וּ לְרֵ֥יחַ נִיחֹֽחַ׃וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֮ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־קָרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים לַיהוָ֑ה אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ׃וְנָתַתָּ֤ עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא׃וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וקמץ. מקמיצה ואילך מצות כהונה פי' כל אותם המוזכרים בכאן שהן קודם קמיצה דהיינו יציקה נתינה והבאה אין צריכין כהונה אבל יש דבר שהוא קודם לקמיצה וצריך כהונה כגון הגשה בקרן מערבית דרומית שצריכה כהונה: כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ. אזהרה שלא להביא המנחה חמץ ואמר אחר כך לא תקטירו ממנו לאסור שלא יחמיץ הקומץ ויקטירנו. וטעם השאור והדבש פי' הרמב"ם שמנהג הי' לעובדי ע"ז להקריב כל מנחתם חמץ ולערב דבש בכל קרבניהם ולכן אסרם לגבוה כדרך שאמרו במצבה שהיתה נבחרת בימי האבות ואסרה הכתוב לפי שהיתה חוק לאמוריים. וטעם המלח אמר ג"כ לפי שהן מואסין בו ואינן מקריבים אותו כלל. וי"מ טעם שאור ודבש לפי שצריך להיות הקומץ שלם ולא חסר ואם הי' בו שאור ודבש הי' מחמיץ ומתמלא נקבים ונמצא הקומץ חסר. וטעם המלח שאינו דרך כבוד להיות לחם השם תפל מבלי מלח: לא תקטירו ממנו אשה. כתב לשון רבים כי קאי על אהרן ובניו: קרבן ראשית תקריבו אותם. פירש"י שתקריבו מהם חמץ לשתי הלחם ודבש לבכורים ששניהם נקראים ראשית אע"ג דתודה באה נמי מחמץ ולא מקרי ראשית הכא לא איירי אלא בדבר שבחובה ותודה באה נדבה: וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. כתיב לשון יחיד כי חוזר על הבעלים שהזכיר בתחלת הפרשה ואם מנחת מרחשת קרבנך והטעם כי המליחה כשרה בזר כמו יציקה ובלילה: לא תשבית מלח ברית אלהיך. פירש"י דברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח ובנסוך המים בחג. ור' אברהם כתב הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל תפל כי הוא דרך בזיון. כתב הרמב"ן בעבור שהמלח ברית בקרבנות עושה אותו הכתוב אב לכל הבריתות שאמר במתנות כהונה ובמלכות בית דוד ברית מלח כי הוא קיים כברית מלח של הקרבנות ויתכן בשביל שהמלח מים ובבא השמש בהם יעשו מלח והמים בתולדותם ירוו הארץ ויולידו ויצמיחו ואחר היותם מלח יכריתו כל מקום וישרפו ולא יולידו ולא יצמיחו ולכך אמר בקרבנות ברית מלח כי כאשר המלח מקיים העולם ומכרית כמו שפירשתי כן בברית הקרבנות יתקיים העולם ויכרת אם יעברו עליו ולכן כתב גם כן במלכות בית דוד ברית מלח שדומה למלח שנותן טעם בכל המאכלים ותקיים ומכרית וכן הוא מלכות בית דוד: ואם תקריב מנחת בכורים. פירש"י אם זה בלשון כי. וכתב הרמב"ן הנכון בעבור שלא צוה עתה לעשות המצוה הזאת אמר כן וחזר אלמעלה שאמר מנחת מחבת תעשה כן ומנחת מרחשת תעשה כן ואם מנחת בכורים תהיה המנחה אשר תקריב כמשפט הזה תעשה אותה. וכן פי' ואם יהיה היובל אם ינחלו ישראל את הארץ כל הימים ויזכו לקדש שנת היובל לא תחזור לנו הנחלה. אי נמי אם תקריב מנחת בכורים פי' אם יביאך ה' אל הארץ ותקצור קצירה ותביא מנחת בכורים כן תעשה אותה כי לעולם מזכיר ירושת הארץ בתנאי כענין שנאמר אם שמור תשמרו את כל המצוה הזאת והוריש ה' את כל הגוים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך